אחד המאפיינים המשותפים לשיטות תרגול כגון מדיטציה, טאי צ׳י, יוגה ועוד הוא הדגש שהן שמות על נשימה איטית ועמוקה המכוונת לאזור הבטן התחתונה. לנשימה זו , כך לפי הטענה, כוח השפעה גדול.
לדוגמא, יואן האו הסיני כתב במאה ה-15 ״יום ולילה של נשימה מווסתת יכול לשנות עשרים שנים של מחלה כרונית״
מה שמיוחד בנשימה הוא שכמו מערכות אחרות בגוף כגון מערכת העיכול ופעימות הלב, הפעולה שלה היא אוטונומית.
במילים אחרות, אנחנו יכולים להעביר יום שלם בלי לשים לב שהיא בכלל מתרחשת ומתנהלת בצורה ספונטנית.
אבל בניגוד למערכות האחרות שהוזכרו, הנשימה נמצאת גם תחת שליטה של המודעות שלנו, וכשאנחנו מתרגלים נשימה איטית ועמוקה, דברים נהדרים מתרחשים בגוף ובמיינד שלנו.
אחת מההשפעות האלה קשור במערכת העצבים האוטונמית. למערכת הזו ישנם שני סעיפים - הסעיף היאנגי הסימפטטי והסעיף הייני הפראסימפטטי. את הסעיף הסימפטטי נהוג לכנות בשם 'fight or flight' הוא חלק ממערכת ההגנה האבולוציונית המופעלת בזמנים של סכנה.
קצב הלב, קצב הנשימה ולחץ הדם עולים, כלי הדם מתכווצים, המתח בשרירים עולה והאישונים מורחבים. כל אלה על מנת להיות מוכנים למצב של התמודדות עם הסכנה אן הימלטות. המערכת הסימפטטית מופעלת גם בכל פעם שאנחנו חווים סטרס או שאנחנו ביודעין בוחרים לאתגר את עצמנו כמו במצב של צפייה בסרט מותח.
ברגע שהסכנה חולפת או הסטימולציה מסתיימת אנחנו צריכים לחזור למצב של רוגע. ואולם הרבה בעיות עולות כשהמערכת הסימפטטית עוברת למצב של פעילות ביתר. רובנו סובלים ממצב שבו המערכת הזו מופעלת כמעט באופן פרמננטי, עם רמות גבוהות של סטרס, חרדה, אינסומניה, פחד, דאגה, קצב לב גבוה ולחץ דם גבוה. גם תופעות כגון דכאון, חוסר גמישות, חוסר שיפוט, כעס, חוסר יכולת להתרכז קשורות בה. ברגע שאנו ננעלים לתוך ברירת המחדל שהיא המצב הסימפטטי קשה להחלץ ממנה.
אם נשווה את המצב הסימפטטי ללחיצה על דוושת הגז במכונית, המערכת הסימפפטית שורפת הרבה אנרגיה בתאים, ואם היא מופעלת באופן קבוע היא יכולה להוביל למצב של דלקתיות (כתוצאה מכך פגיעה בתאים של רדיקליים חופשיים, והתפתחות של מחלות כרוניות) ולחוסר האפשרות של המערכת הפראסימפטטית להשיב אנרגיה לתאים ולתקן אותם, מה שמוביל להתשה של הגוף.
המערכת הפראסימפטטית היינית, בניגוד לכך היא סעיף המנוחה-רגיעה-עיכול של מערכת העצבים האוטונומית. במצב הזה כלי הדם רפויים ומורחבים, קצב הלב ולחץ הדם יורדים, ומערכת החיסון מחוזקת. אנרגיית התאים נשמרת, ותליכים אנטי דלקתיים מופעלים כנגד התהליכים הדלקתיים הקשורים במערכת הסימפטטית. לצד רגיעה ונינוחות של הגוף ישנן תגובות חיוביות נוספות כגון תחושות מוגברת של אמון, בטחון, קרבה וחיבה.
מספר גדול של אנשים פונים לתרופות בכדי להתמודד עם הפעלה כרונית של המערכת הסימפטטית. אבל רוב התרופות האלה רק ״מפילות״ את המערכת הסימפטטית ואינן מפעילות את המערכת הפראסימפטטית. יש צורך באלטרנטיבה.
למרבה המזל ישנן כמה דרכים להפעיל את המערכת הפראסימפטטית, הן כוללות מדיטציה, הרפיית שרירים, תקשורת אינטימית וחמה וכדומה. אבל הדרך המהירה הפשוטה והאפקטיבית ביותר היא לנשום באיטיות דרך האף אל הבטן התחתונה.
הנשיפה ארוכה יותר מן השאיפה. יש להתאמן בכך 10 דקות ביום (ואפילו פעמיים ביום אם יש צורך).
כך נלמד לשהות במצב שקט ורגוע ולהחזיר את האיזון לגוף.
מבוסס על מאמר שכתב Peter Deadmean.
https://peterdeadman.co.uk/uncategorized/the-transformative-power-of-slow-deep-breathing/